מטרת החוקרים הייתה לבחון את ההשפעה בנפרד וביחד של השמנת יתר והפרופיל המטבולי, על הפגיעה בתפקוד הגלומרולרי, בקרב נבדקים עם יתר לחץ דם.
עוד בעניין דומה
החוקרים ערכו מחקר חתך שכלל 499 נבדקים עם יתר לחץ דם. החוקרים הקצו את הנבדקים לאחת מ-4 קבוצות, על סמך מדד מסת הגוף שלהם והפרופיל המטבולי: MHNO – פרופיל מטבולי תקין, ללא השמנת יתר; MHO – פרופיל מטבולי תקין, עם השמנת יתר; MUHNO – פרופיל מטבולי לא תקין, ללא השמנת יתר ו-MUHO – פרופיל מטבולי לא תקין עם השמנת יתר. לאחר מכן, בחנו את ההשפעה של האינטראקציה בין השמנת יתר לפרופיל המטבולי נבדקה באופן מצטבר, על מיקרו-אלבומינוריה ועל קצב הסינון הגלומרולרי המוערך (eGFR - estimated glomerular filtration rate).
החוקרים מצאו כי לאחר נטרול לערפלנים, הסיכון הגבוה ביותר הן למיקרו-אלבומינוריה והן לירידה ב-eGFR היה בקבוצת ה-MUHO (יחס סיכויים 6.0 (רווח בר-סמך 95%: 2.13), p <0.0001; יחס סיכויים 5.4 (רווח בר-סמך 95%: 1.26), p = 0.03, בהתאמה). לאחר אנליזה של האינטראקציה המצטברת, דיווחו החוקרים כי 51% מסיכון למקרו-אלבומינוריה ו-53% מהסיכון המשולב למיקרו-אלבומינוריה ולירידה ב-eGFR, מוסברים על ידי שילוב בין השמנת יתר והפרעה מטבולית. לבסוף, החוקרים מצאו כי המנגנון של אינטראקציה זו הוא סינרגיסטי (אינדקס סינרגיה = 2.6, [1.5.3]).
החוקרים הגיעו למסקנה כי הירידה בתפקוד הגלומרולרי בקרב נבדקים עם יתר לחץ דם, מחמירה משמעותית על ידי האינטראקציה בין השמנת יתר והפרעות מטבוליות. הם סבורים כי ניהול של נבדקים בסיכון גבוה דורש התאמה של תכנית תזונתית ופיזית נאותה, בנוסף למשטר הטיפולי, על מנת לשמר את התפקוד הגלומרולרי.
מקור:
Bennouar, S. et al. Nephrology 2021; https://doi.org/10.1111/nep.13868