בשנות ה-50 פרצה בישראל מגיפה של שיתוק ילדים. להתהוות המגיפה תרמה ההגירה המסיבית לישראל של ניצולי שואה מאירופה ומצפון אפריקה, שהכפילה את תושבי הארץ בתוך שלוש שנים. ייתכן שהוירוס יובא ממדינות אלו ובנוסף, הצפיפות והתנאים הסניטריים במחנות העולים תרמו להתפשטותו באוכלוסיה.
בארה"ב פגעה מחלת שיתוק הילדים בעשרות אלפי ילדים ומבוגרים מדי שנה ולכן הושקעו משאבים רבים בהכנת תרכיב נגד נגיף הפוליו. ב-1954 החל ייצור התרכיב ע"ש יונה סאלק שהכיל נגיף פוליו מומת.
החיסון שפיתח יונה סאלק, רופא וירולוג יהודי-אמריקאי (1914-1995), נוסה לראשונה בקופים ולאחר מכן בחולים במכון ווטסון שכבר לקו בשיתוק כתוצאה מפוליו. לאחר מכן ניתן התרכיב למתנדבים בריאים, לרבות סאלק, אנשי צוות המעבדה, אשתו וילדיהם.
סאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "ובכן, האנשים - אני חושב. אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?"
המתנדבים פיתחו נוגדנים כנגד הפוליו ואיש מהם לא סבל מתגובה שלילית לחיסון. במהלך השנים 1952-1955 נבדק החיסון של סאלק על כמיליון ילדים. כל משתתפי הניסוי פיתחו נוגדנים כנגד פוליו ואיש מהם לא פיתח תסמינים מסוכנים, למעט מקרה אחד שיפורט בהמשך. החיסון הוכרז כבטוח לשימוש ב-12 באפריל 1955, יום השנה למותו של הנשיא רוזוולט, שבעצמו היה חולה פוליו.
יש לציין שסאלק החליט שלא לרשום פטנט על החיסון שלו אלא לשחרר אותו לנחלת הכלל. כאשר נשאל בבעלות מי הפטנט לחיסון, השיב: "ובכן, האנשים - אני חושב. אין פטנט. אפשר לרשום פטנט על השמש?". על פי חישוב שנעשה מאוחר יותר, החיסון יכול היה להכניס שבעה מיליארד דולר אם היה מוגן בפטנט.
סאלק ערך קמפיין להפיכת החיסון לחיסון חובה, בטענתו כי בריאות הציבור היא עניין של "מחויבות מוסרית", והחיסון הופץ במהירות ברחבי ארה"ב ולאחר מכן ברחבי העולם כולו. במהלך העשורים הבאים מוגרה מחלת הפוליו בשיטתיות ברחבי העולם, למעט מספר מדינות שהתנגדו לחיסון, כגון ניגריה והודו. סאלק זכה בפרסים רבים ובין השאר ב-1977 במדליית החירות הנשיאותית.
מגיפת הפוליו בישראל
מגיפת שיתוק הילדים בישראל היתה קשה. ב-1950 חלו 1,600 איש ושיעור התחלואה היה 12.8 חולים ל-10,000 תושבים. ב-1956 אובחנו 5,835 חולים, כאשר 90%-85% היו ילדים מתחת לגיל חמש. המגיפה הביאה למותם של מאות.
נוכח התחלואה הגבוהה בארץ והקשיים הרבים ברכישתו של התרכיב האמריקאי החליט משרד הבריאות בישראל על ייצור מקומי של החיסון ושלח את פרופ' נתן גולדבלום למעבדתו של יונה סאלק באוניברסיטת פיטסבורג כדי ללמוד את המתודולוגיה של סאלק בהכנת התרכיב.
נתן גולדבלום (יליד פולין, 1920-2001) למד בקטריולוגיה ב"הדסה הר הצופים". עם הסמכתו כמוסמך האוניברסיטה ב-1943, הצטרף לתחנה לחקר המלריה בראש פינה בניהולו של פרופ' גדעון מר. את עבודת הדוקטור שלו עשה בהדרכתו של פרופ' שאול אדלר.
גולדבלום נטל על עצמו אחריות כבדה כשהחליט לחסן את הילדים בארץ. באביב 1955 אירעה בארה"ב טרגדיה: 94 ילדים שחוסנו בתרכיב סאלק שיוצר בבית החרושת הפרמצבטי Cutter נפטרו
גולדבלום נשלח על ידי חיל הרפואה להתמחות בוירולוגיה ובמיוחד בחקר הפוליו באוניברסיטת ייל בארה"ב. עם שובו לישראל התמנה לראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית, עד העברתו למשרד הבריאות ב-1955. ב-1960 הצטרף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, שימש כמנהל המחלקה לוירולוגיה וב-1974 התמנה לסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח.
פרופ' גולדבלום פרסם מחקרים רבים בתחום הוירולוגיה, בהם על נגיף קדחת מערב הנילוס, נגיפים אחרים המועברים על ידי חרקים ועל קבוצת נגיפים גורמי סרטן. גולדבלום היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1960-1961. ב-1988 זכה בפרס ישראל למדעי החיים.
לצורך פיתוח החיסון בארץ הוקמה מעבדה במתחם בית החולים צהלון (דג'יאני) ביפו. לימים המעבדה הקטנה ביפו הפכה למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות שממוקמת כיום במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. העבודה על הכנת התרכיב החלה בחורף 1955 ונמשכה עד 1956. היעד היה הכנת תרכיב לחיסונם של כל הילדים מגיל שישה חודשים עד שלוש שנים כבר באביב 1957. ב-1956 הגיע הייצור ל-100 ליטר וב-1959 עלה ל-400 ליטר כשהתרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים באותה עת בארה"ב.
גולדבלום נטל על עצמו אחריות כבדה כשהחליט לחסן את הילדים בארץ, היות שבאביב 1955 אירעה בארה"ב טרגדיה אגב חיסון הילדים בתרכיב סאלק שיוצר בבית החרושת הפרמצבטי Cutter. לאחר הזרקת התרכיב נפטרו 94 ילדים מאלה שחוסנו ו-166 קרוביהם שהיו במגע הדוק עימם נמצאו חיוביים לפוליו.
אפיזודה זאת מזכירה את הכשלים הלא פשוטים שבתהליך הכנת חיסונים וביניהם את הסיבוכים בנסיונות ייצור התרכיב נגד קורונה של "אסטרזנקה", שגרמו לפגיעה נוירולוגית קשה בחולים שקיבלו את החיסון הנסיוני לנגיף הקורונה.
ישראל הפכה למדינה השלישית בעולם אחרי ארה"ב ודנמרק שייצרה עצמאית את החיסון ע"ש סאלק, שניתן כחלק מרוטינת חיסונים יחד עם דיפטריה, שעלת וטטנוס. מדיניות החיסון הזאת כיסתה כ-90% מבני השנה
גולדבלום ועמיתיו - ביניהם המהנדס ג'ורג' מילר וד"ר תמר גוטליב-סטימצקי שלמדה על ייצור החיסון במעבדתו של ג'ון פרנקלין אנדרס בבית החולים לילדים של בוסטון - המשיכו בייצור התרכיב שהוזרק ב-1957 לראשונה לכ-60,000 תינוקות וילדים. לימים הוכיח התרכיב את יעילותו.
ישראל הפכה למדינה השלישית בעולם אחרי ארה"ב ודנמרק שייצרה את החיסון ע"ש סאלק בצורה עצמאית. הילדים חוסנו כחלק מרוטינה של חיסונים בילדים יחד עם דיפטריה, שעלת וטטנוס. מדיניות חיסון זאת כיסתה כמעט 90% מבני השנה, כשהחיסונים ניתנו באמצעות צוות רפואי שהגיע למושבים, לכפרים הערביים ולערים בכל רחבי הארץ.
בשנת 2013 התגלו בישראל נשאים של נגיף הפוליו וכן שרידים של הנגיף בשפכים עירוניים ליד רהט, אשדוד, חדרה, קריית גת, אופקים, באר שבע וערים נוספות
לחיסונים היה אפקט מיידי: מספר חולי הפוליומיליטיס בישראל פחת מממוצע שנתי של 650 חולים בין השנים 1952 עד 1956 ל-57 ב-1957. מספר החולים עלה ל-573 בשנת 1958 ואחר כך ירד שוב ל-36 חולים ב-1959 ול-63 חולים ב-1961. אפידמיה נוספת של פוליו התבטאה במספר של 207 חולים, רובם נמנו על בני האוכלוסיה הלא-יהודית בשל אחוז גבוה של ילדים שלא חוסנו בקרב אוכלוסיה זאת.
יש לציין שבשנת 2013 התגלו בישראל נשאים של נגיף הפוליו וכן שרידים של הנגיף בשפכים עירוניים ליד רהט, אשדוד, חדרה, קריית גת, אופקים, באר שבע וערים נוספות. בעקבות זאת החל משרד הבריאות בתחילת אוגוסט 2013 במבצע לחיסון 150,000 ילדים שנולדו לאחר 2004 בדרום הארץ נגד נגיף הפוליו. כעבור כמה ימים הודיע משרד הבריאות על הרחבת מבצע חיסון הפוליו לכמיליון ילדים בכל רחבי הארץ.
השבוע נודע כי בתחילת החודש הבא אמורים להתחיל שלבי הניסוי הקליני בבני אדם בתכשיר החיסון לקורונה שפותח במכון הביולוגי בנס ציונה וייקרא Brilife. בימים אלה, כאשר המרוץ להשגת החיסון לקורונה נמצא בשיאו בארץ ובעולם, כדאי לחזור אל המגיפה ההיא ולקחת דוגמה מהנחישות של גולדבלום ומהאלטרואיזם של סאלק.