לאחרונה נדרשו צוותי רפואה ומטפלים בתחום בריאות הנפש למסור מידע למשטרת ישראל אודות פגיעות מיניות שהתרחשו כחלק ממתקפת חמאס. העברת המידע מתבצעת מכוח צו בית משפט שדרשה משטרת ישראל ובתיאום עם משרד הבריאות. המידע, שנטען שנדרש לצורכי חקירות ותיעוד, אמנם מועבר ללא פרטים אישיים, אך זה נעשה בלא הסכמה או יידוע של המטופלות והמטופלים. בכך, העיקרון המקודש של החיסיון הרפואי שכבר היה במצב של שחיקה מתמשכת בשנים האחרונות, רשם כעת הידרדרות נוספת בעקבות אירועי ה- 7 באוקטובר.
במקרה הנוכחי, העובדה כי פרטי המטופל או המטופלת חסויים לא מונעת את האפשרות לזהות אותם – כפי שהתריעו מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, כיוון שמדובר בקבוצה קטנה ביותר ומזוהה היטב בציבור. אם לא די בכך, הרי שלאחרונה נציגה ממטה המשפחות החטופים העלתה טענות על הפרת החיסיון "באחד מבתי החולים הגדולים במדינה שהחליטו שזה בסדר לשחרר מידע על חטופה משוחררת".
העברת מידע מידי מערכת הבריאות לגורם שלישי ללא הסכמת המטופלים מהווה פגיעה קשה באמון במערכת ובמטפלות והמטפלים בה. הדבר נכון ביתר שאת כאשר אותו גורם אינו רפואי
מערכת הבריאות מחויבת למטופליה, זאת מעל לכל אינטרס אחר. בבסיס הקשר העדין בין המטופל למטפל חייב להתקיים אמון. לכן, צריך להיות ברור שחיסיון המידע האישי נשמר באופן בלתי מתפשר, שהמטופל מקבל החלטות מיודעות ביחס לסוגיות רפואיות ושהליכים טיפוליים וביורוקרטיים נעשים בשקיפות.
לא מדובר במקרה בודד. דוגמה להתרופפות ההקפדה על חיסיון הרפואי במערכת הבריאות עוד קודם היא ההחלטה של בית חולים שיבא לפתוח את התיקים הפסיכיאטרים על כלל המידע שבהם לכל צוותי הרפואה. נושא זה תוקן באופן חלקי רק לאחר עתירה שהגישה עמותת רופאים לזכויות אדם. ועדיין, עד כה, ולמרות בקשתה, טרם הודיעו למטופלים שתיקיהם נחשפו וטרם יושם הפתרון הטכנולוגי שיאפשר צמצום חשיפות המידע הפסיכיאטרי.
העברת מידע שנמצא בידי מערכת הבריאות לגורם שלישי ללא ידוע והסכמת המטופלים מהווה פגיעה קשה באמון במערכת ובמטפלות.ים בה. דברים אלה נכונים ביתר שאת כאשר אותו גורם אינו רפואי וכשלא מדובר במידע הדרוש באופן ישיר לטובת בריאות המטופל.
כיבוד רצון הנפגעת, החזרת השליטה לידיה כמטופלת, שמירה על גבולותיה ועל פרטיותה צריכים להיות נר לרגלי כל מי שניגשים להעניק סיוע או טיפול לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית
במיוחד עבור נפגעות ונפגעים מטראומה מינית, מסירת מידע ללא ידיעה והסכמה משחזרת את חוסר השליטה שמאפיינת את מעשה התקיפה. החוויה החודרנית הזו - שיש מי שלא קשוב לרצונות ו/או הצרכים של הפרט ושרואה בו אמצעי להגשמת צרכיו שלו - יש בה כדי לפגוע בביסוס קשר טיפולי מיטיב.
כיבוד רצון הנפגעת, החזרת השליטה לידיה כמטופלת, שמירה על גבולותיה ובתוך כך גם על פרטיותה צריכים להיות נר לרגלי כל מי שניגשים להעניק סיוע או טיפול לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. כמערכת שבאופן גובר מאמצת גישת טיפול רגיש טראומה - בוודאי לאחר אירועי ה-7.10, קשה להבין את הבחירה לשתף פעולה עם התערבות גסה של גורם חיצוני. אלה עומדים האחד מול השני בסתירה של ממש.
חשיפה של מידע אישי יכולה להיעשות אך ורק מתוך בחירה חופשית של המטופל או המטופלת. בהחלט ייתכן שיש מי שיבחרו באפשרות זו – אם כאמצעי לקידום מטרה, אם כחלק מתהליך החלמה או מכל מניע אחר. עם זאת, תפקיד מערכת הבריאות והצוותים המטפלים לעמוד לצד בחירותיהם ולהגן עליהם מפני מי שחפצים במידע האישי מתוך אינטרסים שונים, מוצדקים ככל שיהיו.
קולות לפיהם יש ללחוץ על שורדות התקיפה המינית שוחקות את העמידה על עקרונות אלה. כך, חה"כ יוליה מלינובסקי אף טענה כנגד נשות המקצוע בתחום ש"צריך לשנות את החשיבה. זה לא אירוע פרטי. זה אירוע לאומי. אנסו כאן אומה." ואכן, ה-7 באוקטובר פגע בחברה הישראלית. האסון הקולקטיבי עוד מדמם ומבקש הכרה וריפוי. עם זאת, אסור לנו להפקיע את הסיפור ממי שנפגעו ובאותו האופן אסור שמערכת הבריאות תקריב את עקרונותיה על מזבח התקומה.
מוטב שקהילת הבריאות תיזום ותוביל איסוף נתונים סטטיסטיים באופן שיטתי, מושכל ומנומק, שתורם מידע איכותי, בהיקף כמותי משמעותי וללא חשש אינטרסים זרים
הדבר צורם עוד יותר לנוכח מציאות בה יש עניין בפגיעות מיניות רק כאשר אלו בוצעו על ידי חמאס. בעוד קובעי המדיניות אינם מגלים מוטיבציה מספקת לפעול מול התופעה הקשה והנרחבת של אלימות מינית בחברה בשגרה, כמו גם בצורות אחרות של אלימות, הם אף מאפשרים הגברתה בחלוקה חסרת אחריות של רשיונות אזרחיים לנשק חם. מערכת הבריאות אכן פוגשת את תוצאות אלימות זו, ויש לה את היכולת והחובה לאסוף את הנתונים והמגמות ולתווך אותם לקובעי המדיניות ככלי לשינוי ושיפור בריאות הציבור, בלי לחשוף מידע אישי של קורבנות ספציפיים.
במקום שצוותי בריאות יעמדו במצב בו הם נדרשים על ידי גורמים חיצוניים לחשוף מידע אודות קבוצה מובחנת, ובמקום שישתפו פעולה עם פגיעה שכזו באמון המטופלים, מוטב שקהילת הבריאות תיזום ותוביל איסוף נתונים סטטיסטיים באופן שיטתי, מושכל ומנומק, שתורם מידע איכותי, בהיקף כמותי משמעותי וללא חשש אינטרסים זרים. יש להסדיר ולמסד מנגנונים שתפקידם לתעל את המידע לטובת קביעת מדיניות והגנה על בריאות הציבור, תוך שמירה בלתי מתפשרת על חסיון מטופליה ובשקיפות גמורה. הטמעת שגרה של איסוף נתונים היא פעולה שתחזק את האמון הציבור במערכת הבריאות ככזו הפועלת לבטחונו ושלומו. חשיפת החיסיון לא.
הכותבות הן הדס זיו, סמנכ"לית אתיקה בעמותת רופאים לזכויות אדם; רוני בן-כנען, רכזת סנגור במחלקת מדיניות בריאות בישראל בעמותה
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
