מחקר מציע הפחתת הורמונים משמעותית בגלולות למניעת הריון

השימוש בהורמונים אקסוגניים כמו פרוגסטרון ואסטרוגן סינתטיים כאמצעי מניעה כדי להגיע לאנובולציה, מתאפיין במינונים גבוהים של ההורמונים. כידוע, למינונים גבוהים של ההורמונים יש קשר לסיכון מוגבר לפקקת ואוטם שריר הלב לצד תופעות לוואי נוספות.

מחקר חדש שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Plos Computational Biology, תחת הכותרת "לקראת אסטרטגיית מינון אופטימלי למניעת הריון", עושה שימוש בתיאוריית בקרה אופטימלית על מודל מחזור חודשי כדי לקבוע את המינון המינימלי הכולל של אסטרוגן/ פרוגסטרון אקסוגני, ותזמון נטילתם כדי לגרום לאנובולציה.

החוקרים ביקשו לבדוק האם הפחתת המינון של הורמונים תפגע ביעילות או שאמצעי המניעה יכולים להישאר יעילים גם עם כמות הורמונים מופחתת. לצד האפשרות להפחית ברמת ההורמונים הם ביקשו לבדוק  תיאוריה שגורסת שאפשר להתאים את העיתוי של נטילת מינונים שונים של הורמונים על מנת להגיע לתועלת מקסימלית.

"המטרה היא לזהות אסטרטגיות שיסייעו להבנה מתי וכמה אסטרוגן ו/או פרוגסטרון יש לתת כדי להשיג מצב של אמצעי מניעה", כותבים המחברים.

המדענים חקרו נתונים של 23 משתתפות בגילים 20 עד 34, שלהן מחזורים קבועים שנמשכו בין 25 ל-35 ימים. הם הריצו את הנתונים על שני מודלים: מודל יותרת המוח, שאיתו ניתחו את העיתוי של שחרור הורמוני הביוץ ואת רמות ההורמונים; והמודל השחלתי, שאיתו בדקו איך מגיבות השחלות להורמונים ששוחררו. בנוסף, החוקרים הריצו מודלים כדי לבדוק כיצד רמות שונות של אסטרוגן ופרוגסטרון השפיעו על המחזור החודשי.

המודל המתמטי מנבא את הרמות היומיות הממוצעות של הורמוני יותרת המוח LH ו-FSH והורמוני השחלות E2, P4 ו-Inh לאורך מחזור וסת תקין ומשקף את הירידה ברמות ההורמונים הללו, הנגרמת על ידי אסטרוגן ו/או פרוגסטרון אקסוגניים.

התוצאות מראות כי ניתן להפחית את המינון הכולל ב-92% באסטרוגן בלבד (מונותרפיה) וב-43% במתן פרוגסטרון בלבד, וכי העיתוי היעיל ביותר ליטול אמצעי מניעה המבוסס על אסטרוגן הוא באמצע שלב הזקיק (mid follicular phase). בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטרון ניתן להוריד אף יותר את המינון.

אמצעי המניעה ההורמונאליים עוצרים את הביוץ או גורמים לרירית הרחם להיות דקה, כך שביצית אינה יכולה להשתרש בתוכה. בנוסף הם ניתנים גם למתמודדות עם תסמונת השחלות הפוליציסטיות (PCOS) על מנת לצמצם את גודל הציסטות ובכך להפחית את הכאב, או בטיפול באנדומטריוזיס, כדי לסייע בשליטה בכאב ובדימום מוגזם.

החוקרים מקווים כי תוצאות אלו עשויות לתת לרופאים תובנות לגבי מינונים אופטימליים ולוחות זמנים לטיפול על מנת לדכא את הביוץ.