"לחיי העם הזה". מעולם לא היו למילים כה פשוטות, המבטאות בשיר שמחה והרבה תקווה לעתיד, משמעויות קיומיות כמו בימים טרופים אלה.
אנו חווים ימים שבהם השיח הציבורי הפך להיות מורעל. ימים של חוסר סובלנות וסבלנות, ימים של פילוג וקרע אמיתי של הציבור בארצנו. ממש ממול עינינו מתפוררת האחדות הלאומית, ואנו רואים בדאגה את אובדן הרוח הציונית האמורה לאחד אותנו כעם היושב סופסוף "לבטח בארצו ובמולדתו".
כרופא, במצב מורכב כל כך, נהוג לחפש קודם את שורש הבעיה, כשהרופא יודע לבטח כי רק טיפול שורש עשוי להביא להבראה, וכל טיפול בסימפטומים בלבד יכול אולי להקל אבל בוודאי שאינו מרפא את המחלה מהשורש. באותו מטבע לשון רפואית, יש גם מצבים בהם ה"חירום" משתלט ולמרות שאין עדיין אבחנה מהו הגורם למחלה, מוכרחים להתחיל בפעולות מיידיות.
הרכבת המוטרפת שהחלה בנסיעת אמוק לשינוי חוקתי חייבת להיעצר. וזה לא רק המה, זה גם האיך! ה"הכנעה" של חלק ניכר מהעם, שהדהירה הזאת מייצרת, אינה יכולה להסתיים בטוב, לשום צד
תחושתי כאזרח בישראל שאנו נמצאים ממש ברגע הזה, וכל התמהמהות שלנו בביצוע צעדים מיידיים תיצור מציאות נוראית שהיא גם בבחינת אל-חזור ולא נוכל להמשיך להיות אותה מדינה שהיינו. זה הזמן, זה המקום וזו החובה של כולנו לעצור את הדהירה העלולה להביא להרס מדינתנו. לא משנה אם אתה ימני או שמאלני בנטיותייך, חרדי, חילוני, אשכנזי או מזרחי, עשיר או עני, או אחר. המצב הנוראי שבו אנו נמצאים פוגע בכולנו ומחייב עצירה מיידית של כל המתחולל סביבנו.
התהדרנו במדינה דמוקרטית, מבוססת היסטורית על מגילת העצמאות, התהדרנו בבחירות חופשיות והפרדת רשויות עם מערכת משפט עצמאית השומרת מחד על החוק ומאידך משמשת מצפן לשמירת זכויות האדם וזכויות המיעוט. רשות שופטת, שאולי לקחה על עצמה עודף סמכויות ואקטיביזם שיפוטי, אבל המערכת הזו היא זאת ששמרה עלינו וגם זכתה להכרה כלל עולמית כחלק ממרכיבי הדמוקרטיה שלנו.
ברפואה וכמובן בהרבה מקצועות מתקדמים נוספים, ההגירה השלילית מתחילה דווקא בבעלי הפוטנציאל הגבוה, במצטיינים, אלה שבקלות מחוזרים מחו"ל
הרכבת המוטרפת שהחלה בנסיעת אמוק לשינוי חוקתי חייבת אפוא להיעצר. וזה לא רק המה, זה גם האיך! ה"הכנעה" של חלק ניכר מהעם, שהדהירה הזאת מייצרת, אינה יכולה להסתיים בטוב, לשום צד. התגובות בארץ ובעולם ל"בליץ החקיקתי" הן יותר ממילים וביטויים. התגובות מבית הן ביטוי של מחאה חברתית רחבה המובילה ממש ל"התקוממות עממית"! התגובות מחו"ל מבטאות תהליך מפחיד של "הקאתנו" ממשפחת המדינות הדמוקרטיות השומרות על זכויות אדם ומשרתות את אזרחיהן ולא רק את מנהיגיהן.
כולנו חלק מכפר גלובלי אחד שבו אין מצב "שעם לבדו ישכון". מדינת ההייטק הנפלאה שלנו חייבת להיות מקובלת בעולם, ובטוחה מכל הבחינות ליזמים ולמשקיעים פוטנציאליים על מנת להביא אותם להשקיע דווקא כאן, לראות פירות בהשקעותיהם ולפתח אצלנו את הכלכלה. אותה הכלכלה המביאה לצמיחה, לרווחה ולבריאות לתושבי הארץ.
מדינה שסועה, כפי שאנחנו מצטיירים כיום בעולם, מרחיקה יזמים ומשקיעים וכמובן שהנזק הפוטנציאלי עצום, והזמן שיידרש לתקן את הנזקים ארוך מדי.
עולם הרפואה שלנו מושפע מאוד מפיתוחים טכנולוגיים ומהשקעות בהייטק רפואי ומצוינות רפואית. מערכת הבריאות שלנו, הגם שהיא סובלת עדיין ממצוקה תקציבית, מביורוקרטיה נוראית ומרגולציה עודפת, ידועה בעולם בזכות המוחות שהטבנו לגדל כאן והטכנולוגיה המתקדמת שהצלחנו לרתום לטובתה.
השיח המורעל היום, הפירוד והחשש מהמחר, גורמים ללא ספק להרבה תופעות לוואי שכבר החלו, כולל פגיעה כלכלית בתושבים, אינפלציה וריבית נוסקת, יוקר מחיה מאמיר ואפילו "הגירה שלילית" של מוחות מהארץ, תופעה שללא ספק נותנת אותותיה ביותר ממערכת אחת ונמצאת כבר היום במגמת החמרה.
חייבים לזכור שגם ברפואה וכמובן בהרבה מקצועות מתקדמים נוספים, ההגירה השלילית מתחילה דווקא בבעלי הפוטנציאל הגבוה, במצטיינים, אלה שבקלות מחוזרים מחו"ל. כאשר העתיד כאן, במדינתנו, לא ברור ולא בטוח, כאשר רובצת עננה של אובדן הדמוקרטיה, פגיעה בכלכלה ופגיעה בביטחון, המחשבה על מה יהיה על דור ההמשך המשפחתי שלנו מגבירה את הרצון לעזוב.
אני תקווה שנצליח לאותת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לראש הממשלה של כולנו ולמקבלי ההחלטות, שהרבה יותר חשוב לשמור על אחדות העם מאשר לכפות חוקים שאין להם הסכמה רחב
היום הוא יום קשה לכולנו. מעבר לתהליכי החקיקה הדורסניים והמהירים, אנו רואים את התגובות והמחאה מצד חלק לא מבוטל מהציבור. אני תקווה שלא נחצה את קו השפיות, לא בצד המפגינים ולא בצד המחוקקים ונצליח לאותת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים לראש הממשלה של כולנו ולמקבלי ההחלטות, שהרבה יותר חשוב לשמור על אחדות העם מאשר לכפות חוקים שאין להם הסכמה רחבה. השיח חייב לעבור ל"הידברות" ול"הסכמה רחבה".
פרשת השבוע שעבר היתה אמנם "משפטים", אך השבוע אנו מתעוררים לפרשת "תרומה". יתכבד כל אחד מאיתנו, ככתוב "כל איש", ויתרום לאחדותה, ליציבותה ולהתפתחותה של המדינה היחידה שיש לנו, מדינת ישראל.
הכותב הוא רופא בכיר, קרדיולוג, מומחה בניהול מערכות בריאות ופרופסור חבר קליני לשעבר באוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית; לשעבר יו"ר ועדת סל התרופות, מנהל לשעבר של המרכז הרפואי שיבא והמרכז הרפואי הדסה
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
