אנשים רבים אשר החלימו ממחלת הקורונה (COVID-19) חווים תסמינים ממושכים, במיוחד קוצר נשימה (breathlessness). בשל כך, יש צורך מיידי בזיהוי גישות שיקומיות בטוחות ויעילות במטופלים שהחלימו מנגיף הקורונה. במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת 'European Respiratory Journal', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את הפוטנציאל השיקומי באימון שרירי הנשימה (IMT: inspiratory muscle training).
עוד בעניין דומה
לצורך כך, החוקרים אספו 281 מבוגרים (גיל 46.6±12.2 שנים; 88% נשים) אשר החלימו מקורונה שדווחה באופן עצמוני (9.0±4.2 חודשים לאחר הזיהום החריף). משתתפי המחקר הוקצו באקראיות, 4:1, לטיפול IMT במשך 8 שבועות, או לזרוע ביקורת של רשימת המתנה ו'טיפול שגרתי'. טרם ולאחר ביצוע ההתערבות, הוערכו שאלוני איכות חיים הקשורה לבריאות וקוצר נשימה (King's Brief Interstitial Lung Diseaseי(K-BILD) ו-Transition Dyspnea Indexי(TDI)), חוזק שרירי הנשימה, וכושר (Chester Step Test). התוצא הראשוני של המחקר היה הציון הכולל של ה-K-BILD, והתוצאים השניוניים העיקריים היו התחומים ב-K-BILD וה-TDI.
מתוצאות המחקר עולה כי על סמך הכוונה לטפל, לא נמצא הבדל בין הקבוצות בציון הכולל של ה-K-BILD לאחר ההתערבות (ביקורת: 59.5±12.4; IMT: 58.2±12.3; p<0.05), אך ה-IMT הוביל לשיפורים בעלי משמעות קלינית בתחומי ה-K-BILD לקוצר נשימה (ביקורת: 59.8±12.6; IMT: 62.2±16.2; p<0.05) ותסמיני חזה (ביקורת: 59.2±18.7; 64.5±18.2:IMT ; p<0.05), וכן שיפורים בעלי משמעות קלינית בקוצר הנשימה לפי ה-TDI (ביקורת: 0.9±1.7 לעומת 2.0±2.0; p<0.05). בנוסף, ה-IMT הוביל לשיפור בכוח שרירי הנשימה והכושר האירובי המוערך.
לסיכום, אימון שרירי הנשימה עשויה להוות גישת שיקום ביתית חשובה, הניתנת ליישום רחב יותר כחלק מהגישה השיקומית לאחר מחלת הקורונה. בהתחשב באופי המגוון בהתייצגות של פוסט קורונה, יש צורך בכינון מחקר נוסף בנוגע לתגובות האישיות לשיקום. כמו כן, שיעור הנשירה כאן מצביע על כך שבסבירות גבוהה, אסטרטגיה אחת לא צפויה להתאים לכולם.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
