ארה"ב, בפסיקה משפטית היסטוריה, החליטה לבטל את הזכות הבסיסית של נשים להליך של הפסקת הריון ולמעשה לאפשר למדינות שונות להוציא מחוץ הליך רפואי זה. בחלק מהמדינות האיסור לבצע הפלה חל גם במצב של סיכון בריאותי לאישה/ לעובר ובחלק מהמדינות גם במקרה של אונס. איך זה קשור אלינו כאנשי ונשות מקצוע פה בארץ והאם אצלנו המצב שונה?
כשאישה מגלה שהיא בהריון, זו יכולה להיות עבורה בשורה משמחת מאוד אם היא מעוניינת להיות אמא, היא מכירה באחריות התפקיד ויש לה את האפשרות לממש אחריות זו, לפחות בתפישה שלה – ולכן היא בחרה במודע לא להשתמש באמצעי מניעה וקיוותה להרות. אך פעמים רבות, הבשורה הזו יכולה להיות מפתיעה, לא מתוכננת ואף לא רצויה. נוסיף על כך מצבים בהם יחסי המין אולי התקיימו ללא רצון – קרי, אונס. במקרים אלה ואחרים, יש נשים שמיד מרגישות שאינן רוצות להמשיך את ההריון – הן אינן רוצות או יכולות להיות אמהות בשלב זה בחייהן, בין אם מדובר בנערה מתבגרת שעדיין לומדת, סטודנטית באמצע התואר או אישה נשואה שבשלב זה אינה רוצה או יכולה להיות אם, או להיות אם לילד/ה נוספ/ת.
יש נשים שמתלבטות, בין אם מדובר מסיבות אידיאולוגיות, או רוחניות ובין אם הן מרגישות אחריות כלפי התאים המיקרוסקופיים שנובטים בתוכה ואולי יהפכו לילד/ה. לעתים הן בקשר עם הפרטנר המיני ומערבות אותו בדילמה, אך לא תמיד. ובכל מקרה, בין אם ההחלטה היא להמשיך בהריון או לעבור תהליך רפואי של הפסקת הריון – מדובר בהחלטה שמשפיעה בראש ובראשנה על גופה של האישה ועל חייה בהמשך.
באחד מהמקרים שבהם הוועדה להפסקת הריון דחתה את הבקשה, היה מדובר בצעירה ערביה רווקה, שנשקפה סכנה לחייה במידה שיתגלה ההריון בהיותה מאורסת אך לא נשואה
במבחן התוצאה, האיסור על הפסקת הריון לא מונע לחלוטין מנשים לבצע את ההליך, אלא הוא מוציא אותן מחוץ למערכת הבריאות הפורמלית ומאלץ אותן לעבור את ההליך במרפאות פיראטיות, בהן יש סיכון ממשי לגופן ולחייהן. אם הן לא הצליחו להגיע גם למרפאות הפיראטיות בשל העלות הגבוהה או החשש הממשי לבריאותן, הן יולדות ילדות וילדים שאינן רוצות או יכולות לטפל בהם, ולעיתים רבות גם הדור הבא סובל מכך.
בישראל על פניו, הפסקות הריון הן הליך נגיש ובחלק מהמקרים גם ממומן. לאחרונה, משרד הבריאות אף ביצע פעולות נוספות להגברת הנגישות, אך עדיין, בשונה מהליכים רפואיים אחרים המתבצעים על פי בחירת המטופל/ת, כדי לבצע הפסקת הריון יש לקבל תחילה את הסכמתה של ועדה המורכבת מאנשי מקצוע שאינם המטפלים הקבועים של האישה. כלומר, מבחינה פורמלית עדיין לנשים אין זכות מלאה על החלטה זו.
מצד אחד, מעל 90% מהבקשות זוכות לאישור; מצד שני, עדויות של נשים רבות מגלות יחס מזלזל ומשפיל של אנשי מקצוע בוועדה ומחוצה לה. כך למשל, רופא נשים אמר לצעירה רווקה בזוגיות, "אולי פשוט תתחתני"?, ובאחד מהמקרים שבהם הוועדה דחתה את הבקשה, היה מדובר בצעירה ערביה רווקה, שנשקפה סכנה לחייה במידה שיתגלה ההריון בהיותה מאורסת אך לא נשואה.
במחקר שנערך בארה"ב, החוקרת קרול גיליגן גילתה כי נערות שהתמודדו עם דילמה זו פעמים רבות בחרו לענות על הציפיות של משפחתן או בני זוגן, ולאו דווקא הקשיבו לקולן ולרצון העמוק שלהן
אנשי מקצוע ממגוון מקצועות הבריאות ובריאות הנפש עשויים לפגוש נערות ונשים המתלבטות או מעוניינות בהפסקת הריון או לאחר ביצוע ההליך. לעתים תפישת העולם של איש/ אשת הטיפול תעלה בקנה אחד עם תפישתה של האישה, ולעתים יהיו פערים אידיאולוגיים, ובוודאי שיהיו פערים בקונטקסט – במצבי החיים ביניהם. לכן, מצד אחד קשה להיכנס בנעליה, מצד שני מתפקידנו לסייע לה להבין את הרצון העמוק שלה ולהבין את היתרונות והחסרונות באפשרויות העומדות בפניה.
במחקר שנערך בארה"ב, החוקרת קרול גיליגן גילתה כי נערות שהתמודדו עם דילמה זו פעמים רבות בחרו לענות על הציפיות של משפחתן או בני זוגן, ולאו דווקא הקשיבו לקולן ולרצון העמוק שלהן. כל נערה היא עולם ומלואו, כל מקרה לגופו, ובכל זאת כשמדובר על אלפי נערות שהשתתפו במחקרים דומים לאורך השנים, אנחנו יכולים להבין ש"האישי הוא פוליטי"; שההסללה להתחשב בדעה של הסובבים אותי לפני שאני מתחשבת ברצונות שלי, גם היא חלק מהסללה מגדרית. מתוך המודעות להסללה זו, עלינו לעזור למטופלת להפריד בין הקולות החיצוניים לקולות הפנימיים בתוכה.
בנוסף, חשוב שנתייצב לצד שמירה על הזכות של נשים על גופן ונפריד בין דעה מקצועית המחויבת לכללי האתיקה לבין תפישות אישיות או דתיות שלנו כבני/ בנות אדם, הן במפגש עם המטופלות והן כפרופסיה.
הכותבת היא מומחית למגדר ומיניות, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
