ידוע כי לגנטיקה יש תפקיד משמעותי בפנוטיפ של מערכת הקרישה ובסיכון לפתח אירועים של פקקת ורידים תסחיפית. כמו כן, ידוע כי העמידות ל-APCי(anticoagulant activated protein C) מהווה סיכון מבוסס לאירועי פקקת. מטרת החוקרים הייתה לבחון את הגורמים הגנטיים המשתתפים ביצירת תרומבין וביצירה שלו המתכוות על ידי תרומבו-מודולין, על ידי שימוש בפלזמה מפרויקט ה-Human Functional Genomics.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו ב-tissue factor כטריגר ומדדו את רמות יצירת התרומבין הן בנוכחות והן בהיעדר תרומבו-מודולין. הם העריכו את הגורמים הגנטיים הקשורים לפרמטרים של יצירת תרומבין ולתפקוד המסלול הקשור ל-protein C, על ידי אפיון גנטי של SNPי(single-nucleotide polymorphism) לאורך כל הגנום. כמו כן, העשירו דגימות פלזמה עם apolipoprotein A-IV מטוהר, פרה-קליקריין וקליקריין, על מנת לבדוק את השפעתם על תפקוד נוגד הקרישה של תרומבו-מודולין ו-APC ביצירת תרומבין.
החוקרים ניתחו את הנתונים הנוגעים ליצירה של תרומבין ב-392 נבדקים. הם דיווחו כי בדיקת האפיון הגנטי הראתה שהגן KLKB1 (SNP עליון: rs4241819) בכרומוזום 4, היה קשור ליחס הרגישות המנורמל של הפוטנציאל של תרומבין אנדוגני לתרומבו-מודולין, ברמת הגנום הכולל (nETP-TMsr; P = 4.27 × 108) . כמו כן, החוקרים מצאו כי בתנאי מעבדה, הוספה של קליקריין לפלזמה הגבירה את ההשפעה נוגדת הקרישה של תרומבו-מודולין ו-APC ביצירה של תרומבין, אך הדבר לא היה נכון להוספה של פרה-קליקריין או Apolipoprotein A-IV. לבסוף, נמצא כי הווריאציות של rs4241819 לא היו קשורות לריכוז הפרה-קליקריין בפלזמה. התברר כי הקשר בין rs4241819 ל-nETP-TMsr נעדר כאשר יצירת התרומבין נמדדה בנוכחות מעכב טריפסין.
החוקרים הגיעו למסקנה כי לקליקריין יש תפקיד בוויסות המסלול נוגד הקרישה של חלבון C בהקשר ליצירת תרומבין. עובדה זו עשויה לעזור בהבנה של מנגנון חדש הקשור לקשר שכבר היה ידוע בעבר בין הגן KLKB1 לבין פקקת ורידים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
