מיאלומה נפוצה (MM – multiple myeloma) היא מחלה עם שינויים סומטיים הטרוגניים. המטרה הכללית של המחקר הנוכחי הייתה לתאר את המגוון הגנטי ב-MM ע"י שימוש בריצוף גנום מלא (WGS – whole-genome sequencing) ולפתח מודל שיצליח לזהות מטופלים עם הישרדות ארוכה.
עוד בעניין דומה
החוקרים ניתחו מידע עומק מ-WGS של 183 מטופלים עם אבחנה חדשה של MM שקיבלו טיפול הכולל Lenalidomide,יBortezomib ו-Dexamethasoneי(RVD) או RVD יחד עם השתלת תאי גזע אוטולוגית (ASCT – autologous stem cell transplant) במסגרת מחקר ה-IFM/DFCI 2009י(ClinicalTrials.gov identifier: NCT01191060). בנוסף, החוקרים שילבו את הסמנים הגנטיים יחד עם מידע קליני.
תוצאות המחקר חשפו מגוון משמעותי בעומס המוטציות והתהליכים בתוך תתי הקבוצות של MM. ציר הזמן של ההפעלה של תהליכי היווצרות המוטציות סיפק בסיס לשני מודלים שונים של רכישת שינויים מוטנטים שזוהו בזמן האבחנה של MM. למעשה, בכל תתי הקבוצות של MM נצפתה הפעלה של חתימה המקושרת לתיקון דנ"א כתהליך המוטנטי המאוחר העיקרי, בזמן שחתימת APOBEC המכוונת ל-C>G התרחשה בשלב הביניים של התקדמות המחלה בקרב מטופלים עם MM בסיכון גבוה.
חשוב לציין כי החוקרים זיהו תת קבוצה מוגדרת גנטית של MMי(17% מכלל המאובחנים החדשים) עם נזק קל לדנ"א (ציון צלקת גנטית נמוך עם תוספת של כרומוזום 9) ותוצאים טובים יותר (100% הישרדות כוללת לאחר 69 חודשים), שקיבלה תוקף גם בעוקבה גדולה בלתי תלויה. אותה קבוצה אפשרה לחוקרים להבדיל בין מטופלים עם MM היפר-פלואידי בסיכון נמוך ובסיכון גבוה ולזהות מטופלים שתהיה להם הישרדות ללא התקדמות מחלה ארוכה יותר. המאפיינים הגנטיים באותה קבוצה כללו עומס מוטציות נמוך יותר עם תרומה מובהקת של מוטציות הקשורות בגיל ומוטציות NRAS. באופן מפתיע, ההישרדות הכוללת של אותם מטופלים לא הייתה תלויה ב-ISSי(International Staging System) ובסטטוס המחלה השאריתית המינימלית שלהם.
מדובר במחקר שהצליח לזהות סמנים גנטיים המצביעים על קבוצת מטופלים בסיכון טוב עם הישרדות ממושכת. החוקרים סברו כי זיהוי תת הקבוצה הזאת ישפיע על שלבי הטיפול בעתיד ועל תכנון מחקרים.
מקור:
Samur, M.K. et al. (2020) Journal of Clinical Oncology 38,27.