הטיפול העיקרי בכונדרוסרקומה מקומית הוא ניתוח. במצבים של מחלה מקומית מתקדמת ו/או מחלה גרורתית, אין כיום טיפולים סיסטמיים יעילים. ידוע כי מוטציות ב-IDH1/2י( isocitrate dehydrogenase 1/2) מופיעות בעד 65% ממקרי הכונדרוסרקומה, מה שמוביל להצטברות של האונקו-מטבוליט D-2-hydroxyglutarateי(2-HG).
עוד בעניין דומה
Ivosidenibי(AG-120) הוא מעכב סלקטיבי של IDH1 מוטנטי שאושר לשימוש בארה"ב לטיפול במקרים ספציפיים של לוקמיה מיאלואידית חריפה. במאמר הנוכחי מובאים התוצאים של מטופלים עם כונדרוסרקומה מתקדמת מתוך מחקר מתמשך שבחן את הטיפול עם Ivosidenib.
המחקר הנוכחי הוא מחקר שלב 1, רב מרכזי, תווית פתוחה שבחן העלאת והרחבת מינון של Ivosidenib כטיפול יחיד. במחקר השתתפו מטופלים עם גידולים מוצקים מתקדמים, כולל כונדרוסרקומה, עם מוטציה ב-IDH1. המטופלים קיבלו Ivosidenib במתן פומי (100 מ"ג פעמיים ביום עד 1,200 מ"ג פעם ביום) במחזורים רצופים של 28 ימים. החוקרים בדקו את התגובה לטיפול לאחר כל מחזור ע"י RECIST (גרסה 1.1).
במחקר השתתפו 21 מטופלים (העלאת מינון, n=12, הרחבת מינון, n=9) עם כונדרוסרקומה מתקדמת שקיבלו טיפול עם Ivosidenib (נשים, n=8 ; חציון הגיל: 55 שנים, טווח גילאים: 30-88 שנים; 11 מטופלים קיבלו טיפול סיסטמי אחר קודם לכן). החוקרים מצאו כי מרבית תופעות הלוואי (AEs – adverse events) כתוצאה מהטיפול היו דרגה 1 או 2. בנוסף, 12 מטופלים חוו AEs מדרגה 3 ומעלה, כאשר רק אירוע אחד נקבע כקשור לטיפול (היפופוספטמיה, n=1).
תוצאות המחקר הראו כי רמות ה-2-HG בדם ירדו באופן משמעותי אצל כל המטופלים (טווח: 14%-94.2%), לרמות שנצפות אצל נבדקים בריאים. כמו כן, החציון של ההישרדות ללא התקדמות מחלה (PFS – progression-free survival) היה 5.6 חודשים (רווח בר סמך 95%: 1.9-7.4 חודשים) ושיעור ה-PFS לאחר 6 חודשים היה 39.5%. בנוסף, נמצא כי 11 מתוך 21 מטופלים (52%) חוו מחלה יציבה.
החוקרים הסיקו כי עבור מטופלים עם כונדרוסרקומה, טיפול עם Ivosidenib הראה רעילות מינימלית, הפחתה משמעותית ברמות ה-2-HG ושליטה ממושכת במחלה. כמו כן, הם סברו כי יש צורך במחקרים נוספים שיבדקו טיפול עם Ivosidenib כטיפול בודד או בשילוב עם תרופות אחרות בקרב מטופלים עם כונדרוסרקומה מתקדמת ומוטציה ב-IDH1.
מקור: