פרופ' גדעון רכבי, ראש המרכז לחקר הסרטן במרכז הרפואי שיבא - אונקולוג ילדים וחוקר - הוא חתן פרס ישראל לרפואה לשנת 2020. הודעה על בחירתו פורסמה בסוף השבוע.
עוד בעניין דומה
פרופ' רכבי חוקר את הגנטיקה ואת הביולוגיה של הסרטן. הוא הקים מעבדות מחקר והוספיס לילדים חולים.
בנימוקי ועדת השופטים לפרס, שבראשה עמדה פרופ' אפרת לוי-להד וחבריה האחרים הם פרופ' משה אורן, פרופ' רפי ביאר ופרופ' רבקה כרמי, צוין כי פרופ' רכבי, שגם מלמד באוניברסיטת תל אביב, "מגלם את השילוב המיטבי שבין מצוינות ברפואה קלינית להישגים מחקריים, הביא לפריצות דרך מדעיות בהבנת המנגנונים הביולוגיים הבסיסיים של הסרטן והוא דמות מופת של רופא-חוקר".
אחד המחקרים מבין רבים שהובילו וביצעו פרופ' רכבי, יחד עם עמיתים מרמב"ם, פורסם ב-2016 ב-Journal of Experimental Medicine. בעבודה זאת נחשפו מוטציות בגן STN1 הגורמות למחלה תורשתית נדירה, רב מערכתית, בשם Coats plus syndrome, הפוגעת בין השאר בתפקוד הטלומרים, קצות הכרומוזומים. תפקידם לדאוג לכך שבזמן שכפול הדנ"א לא יאבד מידע גנטי המצוי בקצוות הכרומוזומים. הפרעות מולדות ונרכשות הקשורות לתפקוד הטלומרים, ביניהן המחלה הנדירה Coats plus syndrome, מביאות לתסמונות קליניות הכוללות בין השאר הזדקנות מוקדמת.
פרופ' רכבי נולד בישראל ב-1953, נפצע במלחמת יום הכיפורים פציעה ש"חשפה אותו לעולם הרפואה והובילה אותו לבחור ברפואה כדרך חיים", כך ציינה ועדת הפרס. הוא התמחה והוסמך בשלושה תחומי התמחות רפואיים: רפואת ילדים, המטולוגיה והמטולוגיה-אונקולוגיה.
רכבי כיהן כראש החוג להמטולוגיה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב וכראש המרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן באוניברסיטה. בשנת 1993 הקים וניהל את המחלקה להמטולוגיה, אונקולוגיה והשתלת מח עצם בילדים במרכז הרפואי שיבא. במקביל, הקים מעבדה לגנטיקה של הסרטן וייסד ב"שיבא" הוספיס לילדים חולי סרטן.
"כאשר חושבים על דמות מופת של רופא-חוקר בישראל, השם הראשון שעולה הוא שמו של גידי רכבי", נכתב בנימוקי ועדת פרס ישראל. "רכבי הוא ללא ספק המטולוג ואונקולוג הילדים הבכיר והמוערך ביותר בארץ והוא גם בעל שם בינלאומי. פעילותו כרופא מסור מאין כמוהו לא הפריעה לפרופ' רכבי, ואולי אף סייעה בעדו, לפתח קריירה מדעית נפלאה ויוצאת דופן בהישגיה ובהיקפה".
יש גם לציין שפרופ' רכבי הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים, אחד מארבעה אנשי רפואה במוסד מוערך זה (האחרים הם פרופ' עודד אברמסקי, פרופ' אורי זליגסון ופרופ' יהודה שיינפלד).