במחקר שנערך ב-University of Virginia בארה"ב, והתפרסם ב-Journal of Neurology, ביקשו החוקרים להבין טוב יותר את המנבאים הדמוגרפיים, הנוירו-פסיכיאטריים, הקוגניטיביים, והמוטוריים של אפתיות במחלת פרקינסון.
עוד בעניין דומה
112 משתתפים (גיל ממוצע 68.53 נשים, משך מחלה ממוצע 6.17 שנים) הוערכו באמצעות ה-Apathy Scale (AS), Beck Depression Inventory-II (BDI-II), Movement Disorder Society Unified Parkinson's Disease Rating Scale (MDS-UPDRS), Trail Making Test (TMT), Wechsler Adult Intelligence Scale-IV Matrix Reasoning subtest בשליטה באותיות (F-A-S) וקטגוריות (בעלי חיים), ו-Hopkins Verbal Learning Test-Revised. החוקרים העריכו גם את הנוכחות של פסיכוזה. החוקרים ביצעו אנליזת רגרסיה לוגיסטית מדורגת בכדי לחקור את היכולת שלגורמים דמוגרפיים והערכות קליניות לנבא שיוך לקבוצת המטופלים שאינם אפתיים (AS פחות או שווה ל-13) או אפתיים (AS מעל 13).
ניתוח הרגרסיה הניב מודל חזק שבו גיל מבוגר, פחות שנות השכלה, ציון BDI-II גבוה יותר, פסיכוזה פעילה, MDS-UPDRS חלק III (ציון מוטורי) גבוה יותר, ביצועים איטיים יותר ב-TMT-B ניבאו שיוך לקבוצה האפתית, עם שיעור קלסיפיקציה נכונה של 77.5% (Nagelkerke R2=0.48;י
p<0.001). דיכאון (יחס צולב = 9.20; p <0.001) וחינוך (יחס צולב = 0.66; p = 0.002) תרמו באופן משמעותי למודל הכללי. ברגרסיה ליניארית עם ציון AS כמשתנה התוצאה הייתה דומה, אך TMT-B תרם גם הוא באופן מובהק (p = 0.02) למודל הכללי, F (6, 86) = 12.02, p<.001, R2 מותאם = 0.42.
החוקרים מסכמים שמבין הגורמים שנבדקו, דיכאון, חינוך ותפקודים ניהוליים היו המנבאים החזקים ביותר של אדישות במחלת פרקינסון. תוצאות אלו תומכות ברעיון שהפרעות פרונטו-סובקורטיקליות בסיסיות באוכלוסייה זו תורמות לאפתיות, לדיכאון ולליקוי בתפקוד הניהולי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
