מטרת מחקר זה הייתה לבחון את הפנוטיפ המטבולי של היפוגונדיזם משני (secondary hypogonadism-SH) הקשור בהשמנת יתר בגברים לפני ואחרי טיפול עם טסטוסטרון אנדקנואט (TU) ארוך טווח הניתן תוך שרירית.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע בתבנית תצפיתית פרוספקטיבית בהשתתפות 13 גברים עם היפוגונדיזם (קבוצת ה-HG) ו-15 מקרי ביקורת עם אאוגונדיזם (קבוצת ה-EG). לחצי מהמשתתפים (שבעה בכל קבוצה) הייתה סוכרת סוג 2. לטובת המחקר בוצעה הערכה מטבולית בסיסית שכללה דגימות דם בצום, הרכב גוף וקלורימטריית גוף מלאה לא-ישירה. קבוצת ה-HG טופלה עם TU תוך-שרירי במשך 6-29 חודשים (ממוצע 14.8 [סטיית תקן-8.7]) ובוצע הערכה מטבולית בסיסית חוזרת. השוואות מבחן T בוצעו בין תחילת המחקר לנקודת הביקורת (בקבוצת ה-HG) ובין נתוני הבסיס של קבוצות ה-HG ו-TG. כלל התוצאות מייצגות ממוצעים.
החוקרים מצאו כי טיפול עם TU הוביל לשיפור מובהק סטטיסטית ב-HbA1C (תשע מילימול/מול, p=0.03) עם שיפור של 52% בהערכת מודל הומאוסטטי (HOMA%B). שיפור בשליטה גליקמית הובל על ידי תת קבוצת ה-HG עם סוכרת עם ירידה של 18 מילימול/מול (p=0.02) בהמוגלובין מסוכרר. לאחר הטיפול עם TU, נצפתה הפחתה מובהקת סטטיסטית במסת שומן (3.5 ק"ג, p=0.03) ועלייה במסת גוף רזה (2.9 ק"ג, p=0.03). פרופיל שומנים וניצול אנרגיה נותרו ללא שינוי לאחר טיפול עם TU. נתוני הבסיס עבור קבוצת ה-HG ו-EG היו דומים מלבד הבדלים בטסטוסטרון, sex hormone binding globulin וקצב מטבולי באזלי.
מסקנת החוקרים היא כי בגברים עם היפוגונדיזם משני להשמנת יתר (ובכלל זה תת-קבוצה עם סוכרת), טיפול עם TU תוך שרירי משפר שליטה גליקמית, תפקוד תאי בטא והרכב גוף.
מקור: