מגזין

הטראומה של המומחה ל-PTSD

פרופ' דניס צ'רני נחשב למומחה עולמי לטראומה וחרדה, ובדק במחקריו מדוע אנשים מסוימים מפגינים "חוסן נפשי" ואחרים סובלים מתסמונת פוסט-טראומתית; התיאוריה שלו עמדה למבחן כשנורה בשנה שעברה על ידי רופא שפיטר

מקרה ירי, אלימות, ניו יורק (צילום: אילוסטרציה)

פרופ' דניס צ'רני, פסיכיאטר ומרצה בפרמקולוגיה, דיקן בית הספר לרפואה ב"מאונט סיני", ניו-יורק ואחד מהמוחות המובילים בעולם בחקר טראומה וחרדה, שבדק כיצד מתמודדים בני אדם עם מקרי תקיפה קיצוניים, בוודאי לא חשב שיהפוך יום אחד לפציינט של עצמו.

אבל זה קרה. באוגוסט 2016 פרופ' צ'רני (Charney), כיום בן 66, יצא ממעדניה שכונתית כשבידו כוס קרטון עם קפה ובייגל מרוח בשכבה עבה של חמאה. לפתע נשמעה ירייה. מישהו ניסה לרצוח אותו. צ'רני נפגע ונפצע קשה בכתפו ובחזהו. כששב להכרתו מצא עצמו ביחידה לטיפול נמרץ, בה שהה חמישה ימים.

שנה אחרי, בנוסף לכאבים הנמשכים ולתנודות במצבי הרוח בשל קליע רובה הציד שעדיין תקוע בגופו, הוא חווה סיוטים. הוא ישן אך ורק כשחדרו מואר. פרופ' צ'רני איבחן את עצמו כקורבן של אירוע טראומה. "בנוסף לפציעה הגופנית זה שינה כליל את חיי ואת חיי משפחתי לנצח", הוא סיפר באחרונה בראיון שהעניק לכלי תקשורת אמריקני.

היורה נלכד מיד והועמד למשפט. הוא הורשע ונגזרו עליו 28 שנות מאסר. באוגוסט השנה קבע חבר המושבעים, אחרי דיון קצר של שעה, כי ערעורו יידחה והוא יירצה את מלוא העונש. מה שמייחד את המקרה הוא זהות התוקף. את פרופ' צ'רני ניסה להרוג ד"ר הנגז'ון צ'או, בן 50, רופא וחוקר, איש סגל לשעבר ב"מאונט סיני", שפוטר ב-2010 משום שהתגלה כי ביצע הונאה נרחבת במחקר שערך שם.

בבית המשפט טען ד"ר צ'או להגנתו כי לא התכוון להרוג, לפצוע או בכלל אפילו לפגוע בפרופ' צ'רני, "אלא רק להתפרסם ולהציג לתקשורת את הטיעון שמחקריו של פרופ' צ'רני שבהם קידם תרופות נוגדות-דיכאון, הגבירו את סיכויי ההתאבדות של אלו שנטלו אותן". כאמור, גרסתו נדחתה והוא נשלח לכלא.

מומחה עולמי ל"חוסן נפשי"

פרופ' צ'רני בנה את הקריירה האקדמית העשירה והמגוונת שלו בחקר הביולוגיה של הפרעות חרדה, דיכאון ופוסט-טראומה, ולזכותו כמה תגליות חשובות העוסקות בקטאמין (Ketamine) כפוטנציאל לטיפולים. מחקר בנושא זה נבחר השנה לאחד מעשרת המחקרים החשובים ביותר בתחום הבריאות, ואיגוד הלב האמריקני העניק לו מדליית זהב. ב-2015 הוא נכלל ברשימת "המוחות המשפיעים ביותר בעולם". עד היום פירסם 10 ספרי עיון ועוד מאמרים רבים בעיתונות מקצועית.

פרופ' צ'רני הגיע ל"מאונט סיני" ב-2004, לתפקיד דיקן המחקר, לאחר שלימד וחקר ב"ייל" ובמכוני הבריאות הלאומיים של ארה"ב (NIH). מ-2007 הוא משמש כדיקן בית הספר לרפואה ב"מאונט סיני".

פרופ' דניס צ'רני (מקור: ויקיפדיה)

פרופ' צ'רני ועמיתו הפסיכיאטר ד"ר סטיבן סאות'וויק (Steven Southwick) מאוניברסיטת "ייל" ראיינו עשרות אנשים שסבלו מעקת-דחק, סטרס חמור, אקוטי וסיסטמי. הם נעזרו בממצאים שנאספו במחקרי עמיתים שעסקו במאות שבויי מלחמה, קורבנות אירוע פשע, אנשים שגדלו בסביבה אלימה או חוו התעללות. כל הממצאים והמסקנות שימשו מסד-נתונים לספר שראה אור ב-2012, בשם
Resilience: The Science of Mastering Life's Greatest Challenges. הספר סוקר את חלקם של אזורי מוח שונים, הכימיקלים המוחיים, הגנטיקה והגורמים אפיגנטיים המרכיבים "חוסן נפשי". אצל חלק מהקורבנות, העקה נעשתה כרונית והותמרה בהדרגה לדיכאון או לקשת ביטוייה של הפוסט-טראומה (PTSD); אצל אנשים אחרים, לאחר פרק זמן מסוים, זיכרונות האירוע המטלטל והקשה עברו וחדלו להציף את מוחם. "יהיו אף אנשים ששרדו אירועים ואפילו התחזקו בעקבותיהם", כתבו מחברי הספר.

המסר שביקשו להעביר שני הרופאים בספר היה ש"קיימת אפשרות להבריא לאחר טראומה אבל נפגעי האירוע יצטרכו לעבוד קשה יותר מאחרים לשם כך". צ'רני ועמיתו ניסחו "עשרה גורמים לחוסן נפשי", ביניהם "תחזוקת הגישה האופטימית", "קביעת מטרות בחיים ובעבודה" ו"אימוץ אתגרים פיזיים ומנטליים". "אין צורך בגנטיקת-על כדי להשיג זאת וגם אין צורך להתאמן לשם כך ביחידה מיוחדת", כתבו פרופ' צ'רני וד"ר סאות'וויק, "אבל יש צורך שנכין עצמנו, משום שבחיים קיימים דרכים שיפתיעו אותנו אירועים שליליים שלא ציפינו להם".

והתיאוריה ניצבה במבחן בעקבות האירוע הקשה שחווה פרופ' צ'רני על בשרו. הוא מספר כי הוא חש לחץ בכל פעם שהוא שומע או קורא ידיעה חדשותית על אירוע ירי. מבחינה פיזית, בכל תנועה שהוא עושה עם כתף ימין הוא מרגיש היטב את הקליע שעדיין נעוץ. לדבריו, זוהי תזכורת יום-יומית לכך שמישהו כמעט הרג אותו.

אירועי אלימות כלפי רופאים - מגיפה עולמית

האלימות מצד מטופלים ובני משפחותיהם כלפי צוות רפואי, כמו גם זעם ואלימות כלפי רופאים וחוקרים, עומדים בראש הכותרות לא רק בישראל. בסין ובהודו, למשל, שיעור הרופאים שנפגעים מתקיפות של מטופלים מצוי במגמת עליה. דו"ח של WHO מ-2015 הציג נתונים מ-2014 לפיהם "אירועי האלימות כלפי רופאים נעשו לבעיה בממדים גלובליים". באוגוסט של אותה שנה, למשל, הצטברו דיווחים על 372 מקרי אלימות שהתרחשו ב-32 מדינות, ובהם מצאו מותם 603 אנשי צוות רפואי ונפצעו 958. גם כתב העת The Lancet התייחס לכך לא מכבר.

בינואר 2015 פירסם ה-NEJM מאמר מערכת שעליו חתם עורכו, על אירועי אלימות כלפי צוותי רפואה בבתי חולים ומוסדות בריאות בארה"ב, וזאת בעקבות אירוע שהעסיק את התקשורת שם כאשר רופא בכיר בבית החולים Brigham and Women's רב המוניטין בבוסטון, נורה ונהרג בבית החולים בידי בנו של מטופל שנפטר.

"הגם שאירועים כאלו נדירים", נכתב במאמר ב-NEJM, "אירועי אלימות כלפי צוותי רפואה וספקי שירותי בריאות, מתרחשים יום-יום ברחבי ארה"ב, אבל רובם אירועי אלימות מילולית, או תקיפות פיזיות שאינן מסתיימות במוות אלא רק בפציעות, או בתקיפות מיניות". לפי הערכות שציטט המחקר, שיעור כלל אירועי התקיפה במקומות עבודה בארה"ב היה 24 אלף מקרים. 75% מהם התרחשו במוסדות רפואה ושירותי בריאות.

החוקר שפוטר עקב כשלים מדעיים

שנתיים לפני שפרופ' צ'רני כלל עבר לניו-יורק הגיע לעיר ד"ר צ'או. יליד סין. ד"ר צ'או סיים לימודי רפואה במדינה והשלים פוסט-דוקטורט באוניברסיטת צפון קרוליינה. שם החל לעסוק במחקר שהתרכז בשימוש בריפוי גנטי (Gene Therapy) לטיפול בהמופיליה. שכרו ב"מאונט סיני" היה בהחלט נאה - בן שש ספרות - טרח אתר חדשות הרפואה האמריקני, STAT לציין בכתבה על הפרשה שפורסמה בחודש שעבר.

ד"ר צ'או נהנה ממענקי מחקר בשווי מאות אלפי דולרים ואף זכה בפרס כחוקר צעיר מצטיין. ב-2007 התלקח ויכוח סוער בין ד"ר צ'או לעמיתתו בדבר תוצאות של מחקר משותף, תוך החלפת האשמות על התנהלות מדעית לא ראויה. צ'או הואשם על ידה בפיברוק נתונים. בכיר ב"מאונט סיני" חשד כי צ'או עצמו מבקש נקם משום שעמיתתו הטילה דופי בסמכותו ועזבה בכעס את המעבדה.

פרופ' צ'רני מינה ועדת בדיקה כדי לבחון את פרטי המקרה. הוועדה סרקה את כל המחברות, התרשומות וזכרונות-המחשבים במעבדה, ערכה בדיקה לגבי נתוני הגלם וראיינה את החוקרים. באפריל 2009, לאחר שנה של עבודה, העבירה הוועדה דו"ח מסכם לידי פרופ' צ'רני. התגלו ראיות במיילים לפיהן ד"ר צ'או הורה לאותה פוסט-דוקטורנטית להחליף נתונים לגבי עכברי-מעבדה שונים. זו הייתה ראייה ברורה להתנהלות מדעית לא ראויה. עוד נמצא כי צ'או השמיט נתונים ממאמר שהכין ושהגיש לפרסום. ועדת הבדיקה מצאה "נקודות שליליות" נוספות גם לגבי התנהגותו של ד"ר צ'או כלפי הכפופים לו. פרופ' צ'רני פיטר אותו והחלטתו אושרה בוועדת המשמעת המוסדית של "מאונט סיני". גם עמיתתו נמצאה אשמה בהתנהלות מחקרית לא ראויה והיא התפטרה.

ד"ר צ'או טען שהוא חף מפשע ובכל מקום ציין ש"תפרו לו תיק". הוא הגיש תביעה לבית משפט נגד המרכז הרפואי, נגד פרופ' צ'רני ונגד חברי סגל אחרים – אבל תביעתו נדחתה בשתי ערכאות. השופט בערכאת הערעור הדגיש בפסק הדין כי מדובר בהתנהלות הנוגדת את הסטנדרטיים האתיים המקצועיים וכי ד"ר צ'או ניסה להנהיג במעבדתו תרבות סמכותנית כשהוא מפזר האשמות, ביקורת אלימה ותוכחה כלפי צוותו, כשהוא טוען שאיננו מרוצה מעבודתם. גם טענתו של ד"ר צ'או לאפליה עקב מוצאו – נדחתה.

עם סיום כל ההליכים המשפטיים חשבו בכירי הנהלת "מאונט סיני" ופרופ' צ'רני כי הפרשה מאחוריהם. צ'או, עם זאת, הפגין "התלקחויות של זעם". הוא נדד בין מקומות עבודה ומעבדות אבל פוטר שוב ושוב. הוא החל לפרסם בטוויטר ציוצים נגד עמיתיו וטען שבמוסדות האקדמיה בארה"ב קיימת גזענות. חודש לפני שירה צייץ שוב "צפו לעוד ועוד צביעות והונאה. האם יש בכלל הבדל בזכויות אזרחיות בין ארה"ב של היום לבין גרמניה הנאצית?"

התאוששות גופנית, קשיים נפשיים

קליעי רובה הציד שירה ד"ר צ'או חדרו דרך הכתף ופיצחו את הצלעות של פרופ' צ'רני. ריאתו חוררה. חלק מהקליע התקרב לכבד, נכתב בדו"ח מסכם של אשפוזו. "הוא איבד כמעט מחצית מנפח דם שלו", נכתב בדו"ח. אבל לאחר חודש של שהייה בבית החולים, הטיפולים השונים הצילחו הוא החלים.

זמן קצר לאחר שיצא מבית החולים, סיפר בחודש שעבר, "מיפיתי את תהליך ההתאוששות הגופנית שלי". הוא החל להתחרות מול הסטודנטים שלו בתרגילי כוח שונים וגם שב לתחביבו – חתירה בקיאק. מדי יום ערך אימונים גופניים. כמו כן הודיע כי בדעתו לנאום בטקס בו מקבלים הרופאים החדשים את הסמכותיהם.

אבל ההחלמה עדיין קשה. קולות וצלילים גבוהים מעצבנים אותו. הוא מספר שבמשך זמן רב פחד לצאת מביתו. הוא סובל מהתקפים של כאבי ראש ורופאיו סבורים שיש לכך קשר לירי. הוא מתלונן על התקפים של אי-יציבות וסחרחורות. הצד הימני של פניו "נרדם" לעתים, והוא חייב בתקופה הקרובה להמשיך ולנטר את רמות העופרת שבדמו, בגלל אותו קליע שטרם סולק.

במסגרת הליכי השיקום שעבר, חזר פרופ' צ'רני לסיפורי הקורבנות שחקר, בדק שוב ושוב את פרטיהם וחיפש תובנות חדשות עבור השיקום-שלו עצמו. בראיון שהעניק בחודש שעבר במשרדו במנהטן, שלושה שבועות אחרי שד"ר צ'או נכנס לכלא, אמר: "קיוויתי שאהיה אדם עם חוסן נפשי משום שכתבתי על הנושא הזה, אבל לעולם לא אדע אם אכן אהיה כזה, מתי וכיצד יתבטא הדבר".

נושאים קשורים:  מגזין,  אלימות נגד צוות רפואי,  פרופ' דניס צ'רני,  רצח,  ארה"ב,  משפט
תגובות
30.09.2017, 00:00

האלימות נגד הצוות הרפואי בישראל אינה דבר חדש, אמנם לא מכבר נרצחה אחות במרפאת קופת חולים בחולון, אבל להזכירכם: לפני שנים נרצח ד"ר גדעון מנליס, מנהל מחלקה בביה"ח בנהריה ע"י מטופל שלו, ניצול שואה, שירה בו בעת בדיקה בחדר המיון.
רופא אחר, ד"ר שפירא, שהיה מנהל מחלקה בבי"ח השרון, נדרס ע"י בן של מטופלת שלו שהיתה מאושפזת במחלקתו, מפני שהיו לו טענות על טיב הטיפול באמו. כאשר ד"ר שפירא יצא מבית החולים, הרוצח עלה על המדרכה ודרס את הרופא למוות.
היות ובשבועות האחרונים היו תופעות מתגברות של אלימות נגד צוות רפואי וצוות אבטחה בבתי חולים (וולפסון, איכילוב) חשוב ללכוד את האלימים, להביאם למשפט, בתקווה שייגזרו עליהם עונשי מאסר ארוכים. אולי זה יהיה לקח להם ולאלה שינסו ללכת בדרכיהם בעתיד.

אנונימי/ת
30.09.2017, 16:26

אכיפה של ממש של החוק הקיים, אולם תוך הטלת עונשים מרתיעים באמת, של מאסר ממושך לצד קנסות גבוהים - זה מה שדרוש כמהלך מידי.
אבל כדאי לשים לב זה מה שמייחד ללא כל ספק את הסיפור שהובא כאן: רופא ניסה להרוג רופא.

אנונימי/ת
01.10.2017, 12:19

רופאים אינם נוהגים באופן שמעיד עליהם שהינם 'מורמים מעם'. רופא מנסה להרוג רופא כמו כל פסיכי 'עממי'. היות המתנקש וה
קורבן רופאים היא קוריוז ותו לא.