חדשות

"אני אמו של אדם לנזה ואני זקוקה לעזרה" - סיפורה של אמא לנער פגוע נפש

מאמר שפרסמה אמו של ילד הסובל מהפרעה נפשית באתר "האפינגטון פוסט", חושף את ההתמודדות הבלתי אפשרית של המשפחות והאמהות לילדים פגועי נפש

הטרגדיה הלאומית שארעה בארה"ב ביום שישי – רצח של 20 ילדים ושל שישה מבוגרים בבית הספר היסודי סנדי הוק בניוטאון, קונטיקט – עוררה מחדש את השיח על האלימות בארה"ב. בכל רחבי ארה"ב נדונים היבטים שונים של אלימות ושל תרבות הנשק אבל מעטים המקרים בהם מישהו עסק ישירות במחלות נפש עצמן - ובהתמודדות של המשפחות עם הנושא. סיפורה של כל משפחה שבה סובל מישהו ממחלת נפש הוא שונה, וייתכן כי הסיפור המלא של משפחת לנזה (משפחתו של אדם לנזה, היורה) לא ייוודע לעולם, אולם סיפוריהן של המשפחות צריכים להישמע, והמשפחות הללו זקוקות לעזרה.

סיפורה של אמא לנער פגוע נפש (אילוסטרציה)

סיפורה של אמא לנער פגוע נפש (אילוסטרציה)

ליזה לונג, אמא לנער חולה נפש, כתבה מאמר מרגש ויוצא דופן בפתיחותו שפורסם באתר הבלוגים והחדשות "האפינגטון פוסט" וחשפה בו מעט מעולמן של אותן משפחות. וכך כתבה לונג: "אני חיה עם בן הסובל ממחלת נפש. אני אוהבת את הבן שלי, אבל הוא מפחיד אותי מאוד. לפני כמה שבועות, מייקל שלף סכין ואיים להרוג אותי ואז את עצמו אחרי שביקשתי ממנו להחזיר את ספרי הספריה שלו, שחלף מועד החזרתם. אחיו בני השבע והתשע ידעו את תכנית החירום – הם רצו למכונית ונעלו את הדלתות מבפנים עוד לפני שביקשתי מהם לעשות זאת. הצלחתי לחלץ את הסכין מידיו של מייקל, ואחר כך אספתי את כל החפצים החדים בבית לכלי יחיד, שנמצא עכשיו תמיד בהשגחתי. במשך כל אותו הזמן מייקל צרח עלבונות לעברי, ואיים לפגוע בי או להרוג אותי...באותו יום לא היו מיטות פנויות בבית החולים הפסיכיאטרי, ומייקל נרגע בחדר המיון, כך שנשלחנו הביתה עם מרשם לזיפרקסה והנחיות לביקורת במרפאה הפסיכיאטרית לילדים".

לפי לונג, עדיין לא ברור מאיזו מחלה סובל בנה. במפגשים עם אנשי מקצוע ניתנו מספר השערות: ספקטרום האוטיזם, ADHD, Oppositional Defiant disorder או Internittent explosive disorder . לדבריה, הוא טופל בשפע תרופות פסיכיאטריות ותכניות התנהגותיות, אך נראה ששום דבר לא עובד.

לונג ממשיכה וחושפת את מציאות חייה שלה ושל אמהות רבות כל כך אחרות, היא מתארת תקרית בה בנה איים לפגוע בה פיזית מה שלא הותיר לה ברירה אלה לקחתו שוב לבית החולים הפסיכאטרי: "מייקל היה בעיצומו של התקף באותו שלב, הוא צרח והיכה. הצמדתי אותו אלי, כך שלא יוכל להימלט מהרכב. הוא נשך אותי כמה פעמים והיכה בצלעותי במרפקיו שוב ושוב. אני עדיין חזקה יותר ממנו, אך בקרוב כבר לא אהיה".

לונג מסבירה כי כתבה את המאמר לאחר התקרית המזעזת, וביקשה להאיר נושא שהתקשורת אינה מרבה לעסוק בו בכיסוי של אירועים טרגיים דוגמת הטבח בקונטיקט - חייהן של משפחות פגועי נפש: "אני משתפת אתכם בסיפור שלי כי אני אמו של אדם לנזה. ואמו של דילן קלבולד. ואמו של אריק הריס. ואמו של ג'ימס הולמס. ואמו של ג'רד לוגנר. ואמו של סאונג-הוי צ'ו. והילדים האלו – והאמהות שלהם – זקוקים לעזרה. לאחר טרגדיה לאומית נוראה נוספת, קל לדבר על כלי נשק, אבל הגיע הזמן לדבר על מחלות נפש" מסכמת לונג.

כתבה ותרגמה: ד"ר ורד פרכטר
למאמר המלא: כתבתה של ליזה לונג (Liza Long), מתוך ה-Huffington post. פורסם במקור כבלוג ב- The Blue Reviw

נושאים קשורים:  חדשות,  ביטוח בריאות,  מחלות נפש,  מערכת הבריאות,  רצח,  אדם לנזה
תגובות
עפרה מהודר
22.12.2012, 16:12

המאמר מעניין, אבל הכותרת -- לא לעניין. כותרת פרובוקטיבית שלא קשורה לתוכן הכתבה מתאימה -- אולי -- לאתר חדשות פופולארי. לא לאתר מקצועי הפונה לאנשי מקצוע.

28.02.2017, 15:12

את הכותרת כתבה האם במאמר המקורי, ותפקידה אכן למשוך את הקורא לקרוא את המאמר. היא נובעת מהכאב הרב שהאם מרגישה ולטעמי
מתאימה מאוד לכתבה.

צפנת
31.03.2013, 12:12

ראשית אציין כי אינני רופאה אולי בגלל זה אין לי המלצה על כדורים כל שהם או טיפול תרופתי כל שהוא. עלה בראשי אם ניתן לטפל בהיפנוזה והאם ניתן לבדוק מה ההבדל/ מה קורה למוח בעת סערת הרגשות לאדם בהתפרצות "לא נורמלית כזו" לבין אדם "נורמלי" שמצוי בהתפרצות רגשות - יתכן ומחקרים בנושא זה נעשו אבל יש לדעתי איזשהו פיספוס שלא נתנו עליו את הדעת.
מקווה שיימצא הפיתרון לבעייה כל כך כאובה