סטוקסימאב (ארביטוקס) EGF 61 A/A יעיל בטיפול בחולים שסובלים מסרטן מעי גרורתי, אך המידע על יעילותו בטיפול בחולים שסובלים מסרטן חלחולת מקומי מתקדם מצומצם.
עוד בעניין דומה
כדי לשפר את יכולת הניבוי להצלחה של טיפול כזה, נבחנו התוצאים הקליניים של טיפול עם סטוקסימאב בטיפול בחולי סרטן חלחולת מתקדם מקומי בהתאמה לפרופיל הגנטי שלהם. נבחן הקשר בין פולימורפיזם במסלול של EGFR, ב-ADCC, בחלבונים שמעורבים בתיקון DNA, בחלבונים שמעורבים באנגיוגנזה ובחלבונים שמעורבים במטבוליזם של תרופות.
130 חולים (74 גברים ו-56 נשים) עם סרטן חלחולת מקומי מתקדם השתתפו בניסוי: 4 חולים שהגידול שלהם בשלב 2, 109 עם גידול בשלב 3, 15 עם גידול בשלב 4 ושניים שבמקרה שלהם שלב הגידול לא ידוע.נמצא קשר בין פולימורפיזם בגן שמקודד ל-EGF ובין התגובה לטיפול.
שיעור התגובה המלאה לטיפול (pCR) היה 45% (5/11) בקרב הומוזיגוטים EGF 61 G/G, 21% (11/53) בקרב הטרוזיגוטים EGF 61 G/A ו-2% (1/54) בקרב הומוזיגוטים EGF 61 A/A (P<0.001).
הקשר בין האלל EGF 61 G לבין התגובה לטיפול נמצא משמעותי גם בקרב 59 החולים שהגנוטיפ שלהם ל-KRAS היה wt. נראה, אפוא, שהפולימורפיזם G/A של EGF 61 יכול לשמש כלי לניבוי התגובה המלאה לטיפול עם סטוקסימאב, ללא תלות בגנוטיפ של KRAS.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
